אתרי מפתח

כ ר ו נ ו ל ו ג י ה   ו ש כ ב ו ת : באתר נמצאו שתי שכבות ארכיאולוגיות: שכבה 1 היא אתר חקלאי, ככל הנראה מטע, מהתקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית הקדומה (מאות 5-4 לסה"נ). בתקופה זו פונה חלק מאבני הבנייה של היישוב הקדום והובאה קרקע חקלאית אל האתר, תוך שימוש בחומות העיר ובקירות הרובע כקירות טראסה. פרט לקיר אחד, לא נמצאה כל ארכיטקטורה מתקופה זו, ומכאן שהמקום שימש כאתר חקלאי בלבד.
שכבה 2 היא העיר המבוצרת מראשית תקופת הברזל 1. עיר זו היתה קצרת ימים, ונראה שניטשה לאחר כ-50 שנות קיום. תאריכיה נקבעו, על סמך הקירמיקה והממצא האחר, לשנים 1170-1220 לפנה"ס בערך. זו התקופה החשובה והמשמעותית בחיי האתר. האתר נוסד על קרקע בתולה בסוף המאה ה-13 לפנה"ס וניטש בנסיבות בלתי ברורות ברבע הראשון של המאה ה-12 לפנה"ס.

ה ח פ י ר ו ת : האתר נחפר במשך שמונה עונות, בין השנים 1993 ל-2000, על ידי משלחת ממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, בהשתתפות קבוצות מאוניברסיטת קליארי בסרדיניה. בראש החפירה עמד א' זרטל ומנהלי השטחים היו ד' בן-יוסף, ע' רומנו, נ' לביא-אלון, ל' כהן, ג' אוגס, ק' מלוני ור' בארי. החפירות פורסמו בדו"ח ראשוני והדו"ח הסופי נמצא בהכנה.
בשטח B-A נחפר "קורידור" אחד (שטח B), ועיקר המאמץ כוון לשער העיר ולחלק העליון.
ש ע ר ה ע י ר (1A): השער נמצא בחלק הצפוני ביותר של החומה. זו כניסה פשוטה ברוחב כ-4.5 מ', שנמצא ממנה אבן עם חור הפותה של דלת השער. לפני השער היתה כיכר משולשת שארכה כ-45 מ', אשר שימשה כנראה כאלמנט גישה שקדם לשער העיר.
ייתכן מאד שהיו לעיר שערים נוספים.
" ב י ת ה מ ו ש ל " (3A) נמצא בחלק המזרחי של הרובע הצפוני. זה מבנה שמידותיו כ-22 על 15 מ', בנוי קירות עבים במיוחד (2 מ' ברוחב). מהמבנה שרדו יסודות בלבד, אך ברצפתו נמצא ריכוז של חפצים קטנים העשויים להורות על אפיו השלטוני. בין היתר נמצאה כאן חרפושית מלכותית של רעמסס השלישי מהשושלת ה-20 במצריים.
ב ש ט ח C (אזור המגורים) נמצאו כמה מבנים הסמוכים לחומת העיר וסמטה ביניהם. בחלק הדרומי של השטח נחפר מכלול גדול ובו מסדרון מרכזי וחדרים משני צידיו. כל החדרים והתאים שבין המסדרון וחומת העיר ניגשים אל ובנויים עם החומה, וברור שנבנו וחיו יחד איתה. חשיבות הדבר בעובדה שהאחרונים מתארכים את החומה לתקופת הברזל, ואין למעשה הפרש זמן בין המבנים לחומה.
ב ש ט ח D נחפר מבנה גדול מהטיפוס הארבע-מרחבי וכן תאים בנויים לאיחסון. ראוי לציון מיוחד תנור ששימש כנראה לחימום עפרות ברזל (אבל לא להתכה). סמוך לו נמצאו עפרות גלמיים של תחמוצת ברזל. בחלק הדרומי של השטח נחפרה מעין כיכר מעוגלת, שתפקידה לא נתברר. בחלק העליון והמזרחי של השטח נחפר מגדל גדול בחומת העיר (53T) ולידו בקתה עגולה ו"קורידור" הנכנס אליה.
ש ט ח E נחפר בחלק קטן בלבד, בלא תוצאות משמעותיות.
סמוך לחלק הדרומי של חומת העיר נפתח שטח קטן לבירור אפייה של החומה באזור זה.

ה מ מ צ א י ם   ה ע י ק ר י י ם : כאמור, האתר היה קצר ימים. לכן מפתיעים במקצת הכמות והגיוון של הממצא הקטן. הקירמיקה משתייכת הן ל"משפחת ההר" (הישראלית) של תקופת הברזל הקדום והן ל"משפחת העמקים", המיוחסת לאוכלוסיה הכנענית באותה תקופה. בעיקר בולט מספר החרפושיות, כ-12 במספר, שזמנו החל במחצית המאה ה-13 לפנה"ס ועד מחצית המאה ה-12 (השושלות 20-19 במצרים). נוסף לאלו נמצאו חותמות וראש צלמית ברונזה, שתוארכו כולם לאותה תקופה. לציון מיוחד ראוי ראש יעל עשוי שנהב, ששימש לעיטור כלי בהט. על פי המחקר, שייכם העיטורים הללו לרוב לאתרים בהשפעה מצרית חזקה.

א ו פ י   ה י י ש ו ב : האתר באל-אחוואט מתייחד בכמה סימני היכר שאין להם מקבילות במקומות אחרים. העיקריים ביניהם הם הקורידורים, בקתות האבן, עיצוב החומה ועוד. מצד שני, זוהי עיר בצורה בסגנון מזרח תיכוני מקובל.
בניתוח של אפשרויות ההסבר לאתר הובאו בחשבון הגורמים הבאים:
ראשית, אין לו מקבילה בתרבויות התקופה. אין הוא דומה לאתר ישראלי, כנעני או פלשתי, והוא יוצא דופן במאפייניו, בעיקר הארכיטקטוניים;
שנית, מקומו – באקולוגיה בלתי נוחה (יער, טרשים, העדר מים ומרחק מדרך ואדמה חקלאית) – ובאזור בלתי מיושב מעלה על הדעת נסיבות מיוחדות להקמתו. לאלה תורמים גם משך הזמן הקצר של קיומו והעובדה שלא שבו אליו לאחר נטישתו;
ושלישית, הריכוז הניכר של חפצים קטנים, בלתי ידוע באתרים מסוגו.
מכל אלה עלתה ההנחה שיושביו הגיעו אליו ממוצא בלתי מוכר או בנסיבות שונות מיישובי הסביבה. בנסיון לחפש מקבילות ארכיטקטוניות, בעיקר ל"קורידורים" ולבקתות העגולות, לא נמצאו כאלה במזרח הים התיכון. המקור האפשרי הקרוב ביותר הם האלמנטים הקשורים בתרבות הנוראגית באי סרדיניה, שפרחה בין המאה ה-18 למאה העשירית לפנה"ס. זו מצטיינת במבנים מיוחדים במינם, שבהם שולטים הקורידורים הבנויים והחדרים הבנויים כבקתה עגולה, שגגה מקורה ב"כיפה מדומה" (false dome). תרבות דומה מאד לזו נמצאה גם בקורסיקה, שם היא כונתה התרבות הטוראנית (Toreene).

ה ע ר ו ת   ה י ס ט ו ר י ו ת : בהנחת הקשר הארכיטקטוני בין התרבות הנוראגית למה שנמצא באל-אחוואט, הועלתה ההשערה כי באתר שכנו אנשי שבט השרדנה (Shardana, Sherden), שהגיעו למזרח הקדום במאה ה-14 לפנה"ס והיוו חלק מהקואליציה של גויי הים, שכבשה חלקים גדולים מהאזור במאות 12-13 לפנה"ס. אנשי השבט הזה נזכרים במקורות המצריים, החל במכתבי אל-עמרנה ולאחר מכן בתעודות של רעמסס השלישי על המלחמה נגד גויי הים. כבר בשנות ה-80 של המאה ה-19 הציע החוקר הצרפתי מספרו (Maspero) שמוצא השבט הזה, על פי הקשר הלשוני, באי סרדיניה. כיוון שרעמסס מזכיר בכתובותיו שהושיב את אנשי השבט בכנען, ברור שיישוביהם צריכים להמצא במקום כלשהו. באונומסטיקון של אמנופה (Amenope), רשימה אנציקלופדית של מקומות במזרח שזמנה 1100 לפנה"ס בערך, נזכרים השרדנה ליד הת'כר והפלשתים. אלט סבר, ללא סימוכין, שמקומם בעמק עכו אך נראה שהצעת הזיהוי לנחל עירון מתאימה יותר מכל הבחינות. אם נכון הדבר, כי אז עשוי אל-אחוואט להיות האתר המרכזי שלהם באזור זה.

ה ק ש ר י ם   מ ק ר א י י ם : כבר אולברייט העלה את ההשערה שגויי הים ישבו באזורים של צפון השרון, ובראשם עמד הגנרל סיסרא. הקשר של סיסרא לגויי הים נזכר ע"י חוקרים רבים, ואנו סבורים כי אפשר – על פי דמיון השם - שמוצאו מהעיר סאסארי (Sassari), העיר השניה בגדלה בסרדיניה. הדבר מקרב אותנו להסבר חדש לקרב בין הכנענים לישראלים, הנזכר בשופטים ד-ה, היא גם שירת דבורה. האפשרות שבראש הקואליציה עמד מצביא שרדני הועלתה כבר בעבר, ובחינה גיאוגרפית-פוליטית של הקרב מורה כי תמציתו היתה השליטה בעמק יזרעאל, צומת דרכים וחוליית הקשר בין השומרון לגליל, שני המוקדים של ההתנחלות הישראלית בתחילת תקופת הברזל.
אם כך, אנו נוטים לזהות באל-אחוואט את חרושת הגויים, בירתו של סיסרא ומקום מרכבותיו. ניתוח גיאוגרפי מורה כי חרושת הגוים צריכה להיות מערבית למקום הקרב על נחל קישון, ב"תענך על מי מגידו" (שופטים ה, 19). ממקום זה "משך" ברק בן אבינועם, שיצא מהר תבור עם הצבא הישראלי, את צבא סיסרא אל מקום הקרב. מיקום כזה מתאים לאתר שלנו, ומכאן גם הסבר סביר יותר לנסיבות הקרב והנצחון הישראלי.

ביבליוגרפיה
א' זרטל, אל-אחוואט – אתר מבוצר של גויי הים ליד קציר, דו"ח מוקדם של שלוש העונות הראשונות 1995-1992, חיפה 1996.
הנ"ל, "עיוני עירון", קתדרה, 97, (2000), 25-7.
הנ"ל (ערך), נחל עירון – חוברת מקורות, תש"ס-2000. חיפה.
הנ"ל, שריד לאדירים – מסרדיניה לכנען, סיפורם של השרדנה בארץ-ישראל (בדפוס).
. A. Zertal, "The 'Corridor-builders' of Central Israel: Evidence for the Settlement of the 'Northern Sea Peoples'?", Defensive Settlements of the Aegean and the Eastern Mediterranean c. 1200 B.C., eds. V. Karageorghis and C. E. Morris, Nicosia 2001, 215-232.
idem, "Philistine Kin Found in Early Israel", Biblical Archaeology Review, 28/3 (2002), 18-31.

ב. ה ח פ י ר ו ת :
- כ ל ל י : בתל, ובעיקר סביבו, נערכו כמה מפעלי חפירה. ב-1953 נחפר קבר עשיר מתקופת הברונזה הקדומה ע"י מ' דותן. בשנות ה-60 של המאה ה-20 חפרו גופנא וזוסמן בית קברות מתקופות הברונזה התיכונה והמאוחרת על המדרון הצפוני של הגבעה שעליה יושב קיבוץ ברקאי. נמצאו קברי פיר עשירים יחסית בממצא. בשנות ה-90 חפרו ינאי ואחרים בתי קברות וחלקים מהאתר דרומית ומזרחית לתל. בכל המקרים נמצאו בתי קברות מהברונזה הקדומה והתיכונה 2-1. נוסף לכך נתגלו שרידיו של יישוב גדול,מהתקופות כלקוליתית וברונזה קדומה, במישור שמדרום לתל. באזורים אלה חפרו ינאי וגופנא. מהחפירות בסביבת התל עולה שהיישוב הקדום היה גדול בהרבה מהתל עצמו, והשתרע במישור שמדרום לו. נוסף לכך "עוטר" התל בבתי קברות רבים מתקופות הברונזה הקדומה, התיכונה והמאוחרת.
- ח פ י ר ו ת מ ש ל ח ת ה ס ק ר : ב-2001 נפתחו החפירות בהנהלת א' זרטל. מנהלי השטחים היו ע' רומנו (שטח א'), ד' בן יוסף (ב') ור' בארי (ג').
ש ט ח א ' נמצא בדרום מזרח התל, על התגבהות קלה. במקום היה מוצב של צה"ל במלחמת השחרור ב-1948. המקום נחפר במשך עונה אחת ונמצאו שרידי ציפוי אבן של חלקלקה במדרון.
ש ט ח ב ' נמצא סמוך לפינתו הצפונית-מזרחית של התל. במשך שתי עונות נחשפו שם שרידי ביצור משוכלל, הכולל חלקלקה משופעת כלפי חוץ, שיצאה מחומת העיר. גובה החלקלקה כ-2 מ' ונחשפו כ-10 מ' לארכה. החלקלקה יצאה כלפי חוץ מהחומה, ובין שניהם נמצאה סוללת עפר שהחלקלקה ציפתה אותה. שער העיר לא נמצא בינתיים, והביצור שזוהה דומה ביסודו לביצורים המקובלים מתקופת הברונזה התיכונה 2, בעיקר לאלה מיריחו, תל גריסה ותל פארעה (צפון). כל החומר הקירמי שיצא מהחפירה משתייך לתקופה שלמעלה.
סמוך לשטח ב' נפתח שטח ב1, בהנהלת ח' כהן. כאן נמצאה שכבה של קירמיקה מתקופת הברזל 1, ללא
שרידי ארכיטקטורה ברורים.
ש ט ח ג נמצא בצפון-מערב התל, והוא נפתח במגמה לאתר סטרטיגרפיה ומבנים אחרים. בחלק העליון אותרו מבני חווה מהתקופה הפרסית, כולל מטבע מהתקופה ההלניסטית. מתחת לנ"ל יש שרידי מבנים שאינם מצטרפים לכלל תכנית, ובהם קרמיקה וממצא אחר מהתקופות ברונזה תיכונה ומאוחרת.
ס י כ ו ם : היישוב הקדום (כלקולית וברונזה קדומה) היה גדול ממדים והשתרע בעיקר במישור שמדרום לתל. בחפירותינו נמצא שהיישוב בתל נוסד בתקופת הברונזה התיכונה 2, במחצית הראשונה של האלף השני לפנה"ס. לא ניתן עדיין לקבוע בוודאות האם נוסד המקום בשלב הראשון או השני של אותה תקופה. באותו זמן הוקם התל העגול, שהתבסס כנראה על חגורת הביצור – חומת העיר וחלקלקה לפניה. החפירות לא העלו עדיין תמונה ברורה באשר להמשך קיומו של המקום בתקופת הברונזה המאוחרת, ומכל מקום נראה ששטח העיר הצטמצם מאד בתקופה אחרונה זו. מתקופת הברזל 1 נרמה "תופעה" של אזור קטן ובו חרסים שהעידו על יישוב, אבל המידע שבידינו אינו מתיר לומר יותר מכך.
בתקופת הברזל 2 (ממלכת ישראל) לא היה יישוב בתל, והוא חודש בקנה מידה קטן בתקופות הפרסית וההלניסטית. בתקופה הרומית עובר היישוב למקום אחר בסביבה, והתל הופך לאזור חקלאי.
ייתכן שהחפירות יחודשו בעתיד.

ביבליוגרפיה

A. Alt, "Pharao Tutmosis III in Palaestina", Palastinajahrbuch 10 (1914), 53-100.
A. Alt, "Die reise: Aphek, Ophra, Hepher, Arubboth, Narbata, Helenipolis etc." PJB 28 (1932), 19-36.
W. F. Albright, "Some Archaeological and Topographical Results of a trip through Palestine", BASOR 11, 3-14.
י' אהרוני, "צפת של תחותמס", ידיעות כב (תשי"ח), 148-145.
ב' מזר, "הסעיף המערבי של דרך הים", ערים וגלילות בא"י, י-ם תשל"ו, 154-147.
ז' משל, "דרך הים – ויה מאריס", ידיעות לא (תשכ"ז), 171-165.
א' זרטל, ארובות, חפר והנציבות השלישית של שלמה, ת"א 1984.
לחפירות:
מ' דותן, "תל אסור", אחחאבאי 1 (1992), 49-47.
י' דיין, "סקר אזור מנשה",עלון המועצה (מוא"ז מנשה) 93 (מאי 1960), 19-16.
ר' גופנא וא' זוסמן, "מערת קברים מהתקופה הכנענית התיכונה בברקאי", עתיקות ה' (סדרה עברית), 1969, 13-1.
א' ינאי, "תל אסור", ח"א קד (תשנ"ו), 69-67.
הנ"ל (עם צ' הורוביץ), "עין אסור" ח"א קו (תשנ"ז), 71-70.
א' זרטל (עורך), החפירות בתל אסוויר, דו"ח מוקדם של שתי עונות החפירה הראשונות, 2002-2001, חיפה 2003.

ג. מ ע ר כ ת ה מ צ ו ר ה ר ו מ י ת : מסביב לעיר נרבתא אותרה מערכת מצור רומית בלתי ידועה וכמעט שלמה, הכוללת דייק, סוללת מצור ומחנות.
1. הד י י ק : אורך הדייק כ-2 ק"מ והוא מקיף את העיר ממערב, צפון ומזרח. החלק הדרומי לא נסגר. זו חומה שרחבה כ-2.2 מ' והיא עמדה, כנראה, לגובה דומה. הדייק עוצב כך שחלקו הצפוני, הארוך ביותר, נבנה מעל לאפיקו של ואדי ג'יז, כדי שיהיה מחוץ לטווח החיצים של המגינים ויקשה על התקפות נגד. אל הדייק קשור חלק מהמחנות (מחנות ב' וג').
2. ה מ ח נ ו ת : נמצאו שלושה מחנות מצור, שניים קטנים ואחד בינוני. קיומו של מחנה נוסף (א') הוא פרי של השערה המסתמכת על פינה בנויה, הזהה במידותיה לבניית המחנות האחרים. להוכחת קיומו של הנ"ל יש צורך בהמשך החפירה.
- מחנה א' – נמצא אולי על הפסגה דרומית לח' חמאם, וראה למעלה.
- מחנה ב' – נמצא על הרכס ממזרח לעיר. מידותיו כ-25X25 מ' ולו שני שערים הפונים זה מול זה, בצלעות הצפונית והדרומית. מחנה ב' נמצא מחובר לדייק העולה אליו מצפון. המחנה נחפר בחלקו בשנת 1980 ונמצאו בתוכו חדר אחד לפחות, כירות עם סירי בישול מהתקופה הרומית ושני מטבעות: אחד של הנציב אנטוניוס פליכס והשני של הורדוס ארכילאוס.
- מחנה ג' – נמצא במרכז הדייק הצפוני ומידותיו כ-10X10 מ'. לא נחפר.
- מחנה ד' – הגדול בכולם. מידותיו כ-40X40 מ'. מקומו באוכף, כ-700 מ' צפונית-מערבית לעיר, והוא יושב על דרך הגישה אליה. נמצאו שרידי כניסה, אך מצב ההשתמרות הכללי שלו אינו טוב. רוחב הקירות והמידות האחרות הם בעלי תקן אחיד ומתאים למחנות האחרים. כמו בכל המחנות, נמצאו גם כאן חרסים הומוגניים מהתקופה הרומית הקדומה – מאה ראשונה לסה"נ.
3. ס ו ל ל ת ה מ צ ו ר : באוכף שמדרום לעיר נמצאה סוללת עפר עם מסגרת אבן, שארכה כ-110 מ' ורחבה כ-3 מ'. הסוללה ניצבת לחומת העיר וניגשת לחלקה התחתון. גובה הסוללה כיום כמטר אחד מעל פני האוכף, וחלקה הדרומי עוצב בצורת מעין משולש, שפורש על ידי החופרים כרחבת בניה (Baulager) - המקום שבו נהג הצבא הרומי להרכיב את מכונות המצור. סוללת המצור מציבה כמה בעיות, שהעיקרית בהן הקשר בין תחתיתה לחומה הדרומית של העיר העליונה. הפרש הגבהים בין שני האלמנטים מקשה על הקשר ביניהם, ומכאן הקושי להבין את תיפקוד הסוללה.
במסגרת החפירות נערך חתך בסוללה, שהראה את שיטת בנייתה.

ד. ה ח פ י ר ו ת : אלה כללו כמה אלמנטים: חפירת נסיון במחנה המצור ב' ובדייק הקשור אליו (1980), ור' למעלה. באותה שנה נערך גם חתך בסוללה. בשנים שלאחר מכן הוחל בחתך המרכזי, שחיבר את האוכף והסוללה עם החומה הדרומית של העיר העליונה. החתך, שכלל כעשרה ריבועים בני 5X5 מ', הראה את מבנה המדרון, דרך הגישה לאתר והחומה העליונה. התברר שהדרך העגולה הושתתה, ככל הנראה, על חומת העיר מתקופת הברזל (מאה 10 לפנה"ס) אך הדבר לא נתברר בוודאות ודורש מחקר נוסף.
במסגרת החתך נחפרה חלקית גם רחבה (40X25 מ') מחוץ לחומת העיר העליונה. זו שימשה בסיס למבנה גדול, שטיבו לא נתברר. נבדקו גם מערכת המים והאמה החצובה שסיפקה מים לבורות. החפירות לא פורסמו עד עתה פרסום מלא.

ה. ד ר ך ה ג י ש ה : אל העיר הגיעה דרך בנויה, שרחבה כ-4 מ' בממוצע. היא כוללת אבני שפה מסודרות ואולי גם שרידי ריצוף. הדרך יוצאת מהדרך הראשית קיסרי-גיניי, שנסללה כנראה עוד לפני המרד הגדול (70-66 לסה"נ). ארכה כ-10 ק"מ והיא יורדת מאזור מערב עמק דותן לכיוון דרום-מערב על רכס ארוך, פונה לכיוון העיר ליד מחנה ד' באוכף. מכאן יורדת הדרך לואדי ג'יז ועולה ממערב אל האוכף הדרומי של העיר. הדרך עוזבת את העיר ופונה מזרחה לכיוון עמק דותן, כשקטעים ממנה נתגלו סמוך לאפיקו של ואדי ג'יז ובמקומות אחרים בסביבה.

ו. א ל - כ ל י ל ה : על פסגה הצופה אל התל מצפון-מערב נמצא אתר קטן, הקרוי אל-כליילה. על פי ממצא החרסים הוא בן אותה התקופה – הרומית הקדומה. יש בו כמה מכלולים של מבנים מאבנים מסותתות. טיבו לא נתברר, ואפשר ששימש גם מפקדה של הצבא הרומי שצר על העיר.

ז. ת ק ו פ ו ת , ה י ס ט ו ר י ה ו ז י ה ו י : מהסקר והחפירות עולה תמונה זהה, לפיה נוסד היישוב במקום בראשיתה של תקופת הברזל השניה, כנראה במאה העשירית לפנה"ס. בתקופה זו היה במקום אתר לא קטן, כפי שעולה מכמויות הקירמיקה מתקופה זו. בחפירות הועלו רק שרידים ארכיטקטוניים מעטים מתקופה זו, בשל העובדה שהעיר הרומית "מחתה" את רובם של השרידים הקדומים.
המקום המשיך להתקיים במשך מאות שנים – כל תקופת הברזל ובמשך התקופות פרסית, הלניסטית ורומית קדומה. מכל אלה נמצאה קירמיקה לא מעטה, כולל קערה עם עיטור יתדות מתקופת הברזל ג', וכן כ-100 מטבעות מהתקופות הלניסטית ורומית קדומה. הביצורים של העיר העליונה נבנו כנראה בתקופה ההלניסטית המאוחרת, אולי - על דרך ההשערה – על ידי אלכסנדר ינאי.
העיר פסקה להתקיים, על פי עדות המטבעות והחרסים, בסוף המאה הראשונה לסה"נ, היא תקופת המרד הגדול, והדבר מתאים לעדותה של מערכת המצור. לא נמצאו עדויות לחורבן או שריפה, ונראה שהעיר ניטשה. בהעדר עדויות היסטוריות ברורות אפשר רק לשער את נסיבות סופה של העיר. מערכת המצטר המשוכללת, והעובדה שהדייק לא נסגר בדרום, רומזים על אפשרות כניעתם של תושבי העיר.
- ז י ה ו י : העיר זוהתה על ידינו עם ארובות (מלכים א' ד, 10), בירתו של המחוז השלישי של שלמה המלך. בארובות ישב הנציב ב ן ח ס ד . ארובות זוהתה בזמנו בתל אסוויר הסמוכה לפתח המערבי של מעבר עירון, אך בתל הנ"ל לא נמצאו חרסים וממצא אחר מתקופת הברזל 2. הזיהוי עם ארובות נסמך גם על השתמרות השם נ ר ב ת א (יוספוס מלחמות ב, 291), המהווה המשך לשוני של השם ארובות. האחרון גם נשתמר, כנראה, בשמו של הכפר הסמוך ע ר א ב ה.
זיהויה של ארובות בח' אל-חמאם משנה מן היסוד את תפיסת החלוקה של מחוזות שלמה במלכים א, ד, בשל העובדה שהמחוז השלישי עובר עתה מהחוף (כפי שמוקם בזמנו ע"י אלט ומזר) אל ההר המרכזי. חוליית ביניים של השם נשתמרה בצורה arbattoi, הוא מחוז יהודי בשומרון שאנשיו הלכו עם מלכי החשמונאים במסעם להצלת יהודי עכו (מכבים א ה, 21).
נרבתא נזכרת לראשונה ע"י יוסף בן-מתתיהו כ"אחוזה יהודית שמרחקה 200 ריס מקיסריה", אליה עוברים הקנאים מקיסריה עם פרוץ המרד הגדול בפסח שנת 66 לסה"נ. הרקע למעבר הזה, יחד עם ספרי התורה, היה הסכסוך שפרץ על בית הכנסת הגדול של יהודי העיר. הסכסוך בין היהודים לגוים מסתיים במאורעות דמים ובמשלחת אל הקיסר נירון, ששבה ריקם.
בפעם השניה נזכר חבל נרבתא במלחמות ב, 509, כאשר שולח לשם המפקד הרומי קסטיוס גלוס צבא רוכבים, שמעלה באש והורס את יישובי החבל. בכך מסתיים קיומו של חבל התיישבות יהודי בלב השומרון, שהיה מאוכלס בעיקר כותים (שומרונים).
העיר נרבתא זוהתה בזמנו על ידי מזר בח'ירבת , הנמצאת כיום בתחומו של קיבוץ מענית. זיהוי זה היה קשור בתפיסת מחוזות שלמה של אלט; אך עם גילויה של חי'רבת חמאם ומערכת המצור הרומית שבה, השייכת למרד הגדול, וזיהויה של חפר המקראית בתל אל-מוחפר – עונה הזיהוי החדש עונה על רובן של הבעיות הגיאוגרפיות-היסטוריות. יש לציין, אמנם, כי יוסף בן-מתתיהו אינו מזכיר מצור על העיר, והתגלית הנ"ל מרחיבה את ידיעותינו ומחייבת גם ניתוח היסטורי חדש.

ביבליוגרפיה:
1. א' זרטל, "מצור נרבתא וראשית המרד הגדול", זמנים, 10 (1980), 46-32.
2. הנ"ל, "מערכת המצור בח' אל-חמאם (נרבתא) שבשומרון", קדמוניות, י"ד (56-55). (תשמ"א-1981), 118-112.
3. הנ"ל, 1984. ארובות, חפר והנציבות השלישית של שלמה, ספרית פועלים.
4. הנ"ל, "הכביש הרומי קיסרי-גיניי", מחקרי שומרון - קובץ מחקרים, ערכו ש' דר וז' ספראי, תל-אביב תשמ"ו-1986, 194-183.
5. הנ"ל, נרבתא – המעוז הראשון של המרד הגדול", טבע וארץ כו (1986), 26-21.
6. הנ"ל, 1992. "ח' אל-חמאם", א' שטרן (ערך), האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בא"י, כרך 2, ירושלים, 502-499.
7. A. Zertal, "Arubboth", The Anchor Bible Dictionary vol. I, New York 1992, 465-7.
8. Idem. "Hepher", The Anchor Bible Dictionary vol. III, New York 1992, 138-9.
9. Idem, "Kh. Hammam", The New Encyclopaedia for Archaeological Excavations in the Holy Land, vol. II, Jerusalem 1993, 563-5.
10. idem, “The Roman Siege-System at Khirbet al-Hamam (Narbata)”, Journal of Roman Archaeology, Supplementary Series No. 14 - The Roman and Byzantine Near East, (ed. J. Humphrey), Ann Arbor 1995, 70-94.
. “The Water System at Kh. el-Hamam (Narbata), in Samaria”, Water Systems in .11
Ancient Israel, Journal of Roman Archaeology Supplement Series, ed. J. Humphrey, 413-416.
12. א' זרטל ונ' מרקם, 2000. סקר הר מנשה כרך שלישי, מנחל עירון לנחל שכם, אתר מס' 146.

מתחם כפול ובתוכו מבנים, שהעיקרי בהם הוא מזבח עולה מתקופת הברזל הקדום. המקום הנישא נמצא על שלוחה שכיוונה צפון-דרום, כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית לפסגתו של הר עיבל (940 מ' מעל פני הים). השלוחה, שדבהה כ-800 מ' מעל פני הים, היא חלק ממערכת השלוחות והכתפיים בין הפסגה לואדי אברד העמוק, הגובל את הר עיבל במזרח. ההר עצמו הוא חלק מהקער של שכם. הוא גבוה ומבודד מסביבתו במערכות טופוגרפיות עמוקות. דרומית לו ועמוק מתחתיו נמצא העמק הצר שבו שוכנת העיר שכם-נבלוס; ממזרח לו - ואדי אברד; בצפון גובל בו ואדי חמאם ובמערב – הואדיות העמוקים שבין עצירה שמליה לשבי שומרון.
האתר נתגלה ב-2 לאפריל 1980 במסגרת סקר הר מנשה. נערכו בו שמונה עונות חפירה (1989-1983) מטעם האוניברסיטאות ת"א וחיפה (מכון זינמן), בהנהלתו של א' זרטל ובהשתתפות הצוות של סקר מנשה. התוצאות פורסמו במאמר פרלימינרי ובספרים שונים, והדין-וחשבון הסופי נמצא בהכנה.

ת ו ל ד ו ת  ה מ ח ק ר : את האתר בהר עיבל, שזהה כמזבח העולה הנזכר במקרא, בספרים דברים ויהושע, חיפשו ארבע משלחות במאות ה-20-19 לסה"נ. בראשונה הגיע להר החוקר הצרפתי ו' גרן (Guerin), שעלה למקום ב-4-3 למאי, 1870. גרן חיפש את המזבח במדרון הדרומי של הר עיבל, הנשקף אל גריזים שמדרום לו, ולא מצאו. לדעתו, פירקו השומרונים את המזבח הזה והעבירוהו לגריזים ולכן לא נמצא. שתי משלחות מטעם הסקר הבריטי (וילסון ואנדרסון) חיפשו את האתר בשנים 1878 ו-1888. הם חקרו חווה מהתקופה הפרסית הנמצאת ממזרח לפסגה ('אל קולה') ומטעמים שונים פסלו אותה כאתר המזבח. האחרון שעלה למקום לפני סקר הר מנשה היה הכומר הצרפתי ר' טונו, שחיפש את המזבח בספטמבר 1922. גם הוא ביקש אותו במדרון הדרומי, ולאחר שלא מצא דבר ניסה לזהותו בסלע בולט על המדרון.

כ ר ו נ ו ל ו ג י ה  ו ש כ ב ו ת : באתר אל-בורנאט, שזמן קיומו קצר יחסית, נמצאו בחפירה שתי שכבות, שהמאוחרת בהן נחלקת לשני שלבים. המקום נוסד, על פי עדות הממצא, ברבע האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס ונתקיים 60-50 שנה עד שניטש (זמן קיומו בערך 1170-1220 לפנה"ס). היחס הסטרטיגרפי בין השכבות איננו חד משמעי, מסיבות שונות.
ש כ ב ה 2 : בשכבה קצרת זמן זו נבנו חלקים מהמתחם העליון, כולל חלקים מהמבנה בשטח B. כמו כן נמצאה פעילות שכללה הדלקת מוקדים, אפר רב ועצמות בעלי חיים על החלק העליון של מרכז המתחם העליון וכן נבנה מעגל האבן בתחתית המזבח.
ש כ ב ה 1 ש ל ב B : כאן נבנו, והיו בשימוש, המתחמים והמבנה המרכזי (המזבח). שכבה זו היא הארוכה בתולדות האתר ורוב הפעילות בו נערכה במסגרתה.
ש כ ב ה 1 ש ל ב A : בשלב זה ניטש המקום, לאחר שמרבית שטחו כוסה בקפידה בשכבת אבן שעמקה כ-40 ס"מ. אנו מפרשים את הכיסוי הנ"ל כקבורה פולחנית או גניזה.
לאחר מכן נעזב המקום שלא על מנת לשוב אליו.

ש י ח ז ו ר : בשנת 2000 שוחזרו חלקית המזבח וחלקים מקיר המתחם, על פי המצב בסוף החפירה (תוספת של נדבך אחד במזבח, ללא שינויים). הנ"ל נעשה בעיקר לצורך שימור המבנה.

ה מ ת ח מ י ם : המתחם הגדול (כ-14.5 דונם בשטח), שצורתו מוארכת, משתרע מצפון לדרום על המדרון המערבי של השלוחה. דרומית-מערבית לו יש עמק גדול. למתחם הנ"ל מעין צורת 'סנדל', והוא מוקף קיר אבן נמוך שרחבו 2-1 מ'. הקיר נחפר בכמה מקומות והממצא מורה בבירור על בנייתו בתקופת הברזל 1 (שכבה 1ב), יחד עם האתר כולו. בחלק העליון והצפוני של המתחם הגדול יש מתחם קטן יותר, ששטחו 4.5 דונם וצורתו זהה לקודמו. המתחם הקטן משתמש בקיר המתחם הגדול, אך קירו האחר, המערבי, בנוי גושי סלע גדולים ('בולדרים') וגבהו כמטר אחד. מזבח העולה והמבנים הצמודים לו נמצאים במרכזו של המתחם הקטן.
בתוך שטח המתחמים לא נמצאו מבנים נוספים, ונראה שאלה לא נועדו כלל לבנייה.

ה כ נ י ס ה : בחלקו הצפוני-מערבי של המתחם הקטן יש כניסה בנויה שרחבה כ-7 מ'. היא מחברת את המתחמים, הגדול והקטן, ויש בה שלוש מדרגות בנויות ורחבות, מרוצפות אבן.

ש ט ח A - ה מ כ ל ו ל ש ל ה מ ב נ ה ה מ ר כ ז י ( ה מ ז ב ח ): במרכז המתחם העליון נמצא מכלול ארכיטקטוני מורכב, שפורש ע"י החוקרים כמזבח עולה קדום. הוא מורכב מהחלקים הבאים: מבנה או במה; כבש; סובב וחצרות.
ה מ ב נ ה : מידותיו 7X9 מ' והוא בנוי אבנים גדולות לא מסותתות. הקיר המקיף אותו הוא ברוחב של 1.4 מ', והמבנה עמד במקורו לגובה 4 מ' (בשעת החפירה נמצא בגובה של 3.5 מ'). בתוך המבנה היו שכבות מילוי של אפר, עפר ואבנים, שנשפכו מבחוץ פנימה ברצף אחד. אל תוך המבנה נכנסים שני קירות אבן, זה מול זה, שנתמכו בשכבות המילוי ונבנו יחד עם פעולת המילוי. שני הקירות מגיעים אל המרכז אך אינם מתחברים יש בין קצותיהם מרווח.. לפי פירושנו, שימשו אלה למהלך הכוהן כדי להגיע אל המערכה או התפוח שבמרכז המזבח.
בחלקו התחתון ובמרכזו של המבנה, מתחת למילוי ועל גבי סלע האם, נמצא מעגל אבן שקטרו 2 מ' ובתוכו נמצאו אפר ועצמות. נראה שזה היה המבנה הפולחני המקורי על הסלע. המילוי עצמו, כאמור, כלל שכבת אפר שעמקה כ-1 מ' ובה קרוב ל-1000 עצמות של בעלי חיים שונים. מעל שכבות המילוי נמצא ריצוף שחתם את המילוי מלמעלה, כך שנתקבל מבנה סגור ומרוצף, שקירות הגישה העליונים בלטו מעט ממנו.
ה כ ב ש ו ה ס ו ב ב : אל מרכז המבנה עלו, מכיוון דרום-מערב, בכבש אבנים שרחבו כ-1.2 מ'. תחילתו של הכבש בין שתי החצרות והוא מגיע לנדבך העליון של המזבח. צמוד לכבש מצפון נמצא כבש קטן נוסף, מקביל, שעלה אל הסובב. זה האחרון הוא קיר, מעין מרפסת, שנבנה סביב המזבח משלושה צדדים.
חלקיו השונים של המבנה ניתנים להסבר פונקציונלי לאור מבנה המזבח בירושלים מימי הבית השני. במשנה ובמקורות אחרים יש מעין 'מפרט טכני' של חלקי מזבח העולה, שלאורו אפשר בנקל להסביר את המזבח בהר עיבל.
ה ח צ ר ו ת : אל המבנה המרכזי צמודות, מדרום-מערב, שתי חצרות שהכבש מפריד ביניהן. מידותיה של החצר הצפונית כ-6X4 מ' וזו הדרומית גדולה קצת יותר. שתיהן בנויות ממסגרת של אבנים גדולות ובתוכן ריצוף מוגבה של אבני גויל, המהווה תשתית לרצפת עפר, כנהוג בתקופת הברזל. בחצר הצפונית נמצאו כמה מתקנים ובהם אפר ועצמות בעלי חיים או כלי חרס. בשתי החצרות גם נמצאו כמה עיגולי אבן ובתוכם אבנים שטוחות, ששימשו אולי לשחיטה או הכנת הקרבנות.

מ ת ק נ י ה מ נ ח ה : סביב המזבח, ובייחוד צפונית ובצמוד לו, נמצאו קרוב ל-100 מתקנים קטנים, דמויי ארגז, רבועים או עגולים, ששימשו בסיס לכלי חרס לצורך מנחה לאל, שהונחו בתוכם. באופן כזה נוצר שטח למתקני מנחה, שנבנו סביב המזבח. המתקנים אינם בשכבה אחת אלא הונחו, במקרים אחדים, זה מעל זה. בתוכם נמצאו לרוב כלי חרס באתרם וכן מעט תכשיטים וחרפושיות.

ש ט ח B – ה ב י ת ה א ר ב ע מ ר ח ב י ו ה מ ח ס נ י ם : ממערב למבנה המזבח נמצאת רצועת מבנים שמקומה בין קיר המתחם העליון למצוק סלע נמוך. רוחב הרצועה כ-5 מ' ובתוכה נבנו לפחות שני אלמנטים ארכיטקטוניים: מבנה הקרוי "ארבע-מרחבי" ושטח מחסנים.
המבנה הארבע מרחבי מזכיר בצורתו מבנים מסוג זה, הנפוצים בתקופת הברזל. יש בו מעין שלוש שורות של חדרים ומרחב רוחב בצפון, אך הסידור הכללי מרושל וקשה לקבוע במדוייק את צורתו. בתוך המבנה נמצאו כלים שונים ובשלב מסויים, כנראה במעבר בין שכבה 2 ל-1,הוא נסתם ועל גביו נבנתה חצר מרוצפת.
המחסנים הם סדרה של מרחבים ותאים קטנים, שנמצאו בהם קנקנים גדולים מסוג "שפת הצוארון". אלה סודרו בשורות או אחד אחד, ואין ספק ששימשו בעיקר לאגירה של מים לצרכי הפולחן. נראה שהמחסנים נבנו כבר בשלב מוקדם של קיום האתר, אולי בשכבה 2, אך גם כאן המצב הסטרטיגרפי איננו חד משמעי.
ע צ מ ו ת ב ע ל י ח י י ם : באתר כולו נמצא ריכוז של 3000 עצמות של בעלי חיים שונים, שנותח ע"י ל' קולסקה-הורביץ. הרכב העצמות יוצא דופן מאתרים אחרים בני התקופה, ואין בו חיות בית רגילות (כלבים, חמורים וכו') או חיות ציד, מלבד היחמור.
חלק ניכר מהעצמות נמצא שרופות וחתוכות, ממצא המעלה על הדעת הכנה או העלאה לקרבן. רוב העצמות שזוהו שייכות לזכרים צעירים של המינים עז, כבש ובקר, עניין העולה בקנה אחד עם דיני קרבנות בתורה, בעיקר בספר ויקרא. נוסף לכך נמצאו, בכמות העולה על 20% מסך הממצא, עצמות של יחמור (Dama dama Mesopotamica), סוג של אייל ששוטט בחרשים באותה תקופה.

כ ל י ה ח ר ס ו ה מ מ צ א י ם ה א ח ר י ם : באתר של הר עיבל נמצאה כמות ניכרת של כלי חרס, שעיקרם אותר באזור של מתקני המנחה, ב"בית הארבע מרחבי" ובמחסנים. הרפרטואר של הר עיבל מהווה דוגמא נאה לכלי החרס של ההר המרכזי בראשיתה של תקופת הברזל 1. יש בו כמות ניכרת של כלי אגירה וסירי בישול. על פי הניתוח הפטרוגרפי, הגיע החומר הקירמי מאזור ואדי פארעה (נחל תרצה) הסמוך.
בין הממצאים האחרים יש לציין שתי חרפושיות (חותם בסגנון מצרי) שתוארכו לרבע האחרון של ימי רעמסס השני "הגדול" (בערך 1215-1275 לפנה"ס) מהשושלת ה-19 במצריים. לחרפושיות אלה נמצאו מקבילות במצריים, עבר הירדן וקפריסין. נמצאו גם כמה תכשיטים מזהב, כסף וברונזה, וראש חץ מברונזה.
לציון מיוחד ראויה קוביית אבן בעלת ששה פנים, שחרותות עליה סצינות וצורות שונות. נראה שזו שימשה כ"קוביית גורל" (puru). קוביות דומות נמצאו בכמה וכמה אתרים פולחניים מתקופת הברזל. נמצא גם גביע או בזיך עשוי אבן וולקנית קלה (פומיס, pumice), דומה בצורתו לגביע שנמצא ע"י פיטרי במקדש חתחור, בסרביט אל חאדם שבסיני.

ה ק ש ר י ם ה י ס ט ו ר י י ם ו מ ק ר א י י ם : בספר דברים כ"ז, 10-1, מתוארת מצוות משה לעם ישראל לעבור את הירדן וללכת משם להרים עיבל וגריזים כדי להקים שם מזבח, לערוך את טקס הברכה והקללה ו"להיות לעם" (שם, פסוק 9). הביצוע נעשה בידי יהושע (ח', 35-30). קטע זה, יחד עם ספר דברים כולו, נחשב דויטרונומיסטי באפיו ומאוחר בתאריכו. גילוי האתר הפולחני מראשית תקופת הברזל בהר עיבל קשור, על פי כל הסימנים,למסורת בדברים וביהושע. הוא מתאים לכך מבחינת התקופה, המקום ואופי הממצא. לזיהוי זה תורם גם ממצא העצמות. אין להתעלם, מכאן, מהחשיבות הרבה של התגלית: היא מוכיחה בעליל את הקשר ההדוק בין הטקסט לממצא וכן את תאריך הכתיבה המקורית של הקטעים הקשורים בעיבל, אפילו שאלה עברו עריכה.
קריטריון נוסף המאמת את הקשר הזה הוא סידור המתחמים: למעשה, יש כאן סידור משולש – העם עומד בעמק, "הזקנים, השוטרים והשופטים" – במתחם הגדול ו"הכהנים הלוים נושאי ארון ברית ה'" – במתחם העליון הסמוך למזבח. סידור כזה תואם את התיאור ביהושע ח', 33, לפיו התחלק הקהל בדיוק לשלושת החלקים הללו.
גם חלק מהצד הלשוני מתאים לאמינות הטקסט ותאריכו הקדום. כך, למשל, השימוש במונח הגיאוגרפי "ב" במקום "על" או "תחת" (ההר) – מתאים למקום המזבח בין הפסדה לתחתית ההר.
בעייה מעניינת מעורר הקטע בדברים י"א, 30-29. קטע זה, מעין "מדריך גיאוגרפי" לבני ישראל כיצד להגיע לעיבל וגריזים, קשור לתיאור המרכזי בפרק כ"ז. הוא כולל חמישה סימני היכר גיאוגרפיים, ודומה שניתן כיום לזהות את רובם ולהראות שזמנם קרוב – אם לא זהה – לזמנו של אתר המזבח. שני הקטעים בספר דברים, בפרקים י"א וכ"ז, מצביעים על כניסה אפשרית של השבטים בצפון, מאדם העיר (גשר דאמיה) דרך נחל תרצה. לפי דברים כ"ז, 2, 4, מצווים הישראלים ללכת היישר לגריזים ועיבל ויריחו אינה נזכרת כלל. מבחינה זו יש כאן סתירה למסורת יריחו בראשיתו של ספר יהושע, עליה הצביע כבר החוקר הגרמני זלין לפני קרוב ל-100 שנים. אנו קוראים לכך "המסורת הצפונית" של הכניסה לארץ, שאינה קשורה בקרבות או בכיבושי ערים.

ה ר ע י ב ל ו ה ש ו מ ר ו נ י ם : גילוי האתר בהר עיבל עומד בסתירה מעניינת למסורות שומרוניות מרכזיות. על פי התורה השומרונית נבנה המזבח בהר גריזים ולא בהר עיבל, מסורת שאינה עולה בקנה אחד עם התגלית החדשה. גם מקומו של הר גריזים מדרום לשכם הועמד בספק, לאור מקומו של המזבח, לפיו אפשר לראות ממנו את הפסגות של עיבל וגריזים כאחד (יהושע ח', 33). כיוון שגריזים הנוכחי אינו נראה מהאתר, הוצע לזהות את גריזים המקורי בג'בל כביר, דבר המתאים היטב גם לדברים י"א, 30. לפי שיטה זו "העבירו" השומרונים את שם ההר גריזים מג'בל כביר להר הנוכחי, מסיבות שונות.

ביבליוגרפיה

א' זרטל, "שמונה עונות חפירה בהר עיבל", קדמוניות, כ"ג (90-89), (תש"ן-1990), 51-42.

נ' נאמן, "מגדל שכם ובית אל ברית", ציון נא (תשמ"ו), 280-259.

מ' ענבר,

הנ"ל, "'לארץ הפרזי והרפאים' - על ההתנחלות הישראלית בהר מנשה", מנוודות למלוכה - היבטים ארכיאולוגיים והיסטוריים על ראשית ישראל, בעריכת נ' נאמן וי' פינקלשטיין, ירושלים תש"ן-1990, 100-53.

הנ"ל, "עיבל, הר,"אחחאבא"י ג', 1178-1176. ירושלים 1992.

הנ"ל, עם נולד, המזבח בהר עיבל וראשית ישראל, הוצאת 'ידיעות אחרונות – ספרי חמד', בסדרת
'יהדות כאן ועכשו', ת"א, מאי 2000.

idem, “Has Joshua’s Altar been found on Mount Ebal?”, Biblical Archaeology Review, XI (1), (1985), 26-44

A. Zertal, “An Early Iron Age Cultic Site on Mount Ebal: Excavation Seasons 1982-1987 - A Preliminary Report”, Tel Aviv, 13-14 (1986-1987), 105-166

A. Kempinski, "Joshua's Altar" – An Iron Age Tower", Biblical Archaeology Review, XII (1), (1986), 40-50.

A. Zertal, dem, “How Can Kempinski be so Wrong?”, Biblical Archaeology Review, XII (1), (1986), 43-53

idem, “A Cultic Site with a Burnt Offerings Altar from Early Iron Age I Period at Mt. Ebal”, Wunschet Jerusalem Frieden, Collected Communications to the XIIIth Congress of the Internatinal Organization for the Study of the Old Testament, Jerusalem 1986, eds. M. Augustin and K.D. Schunk, Frankfurt 1988, 137-155.

M. Machlin, Joshua's Altar, New York 1991/

Idem, “How to Tell a Canaanite from an Israelite” (Response to W.G. Dever), The Rise of Ancient Israel, eds. H. Shanks, W.G. Dever, B. Halpern and P. Kyle McCarter, Washington 1992, 76-79.

idem, “The Iron Age I Culture in the Hill-Country of Canaan- A Manassite Pespective”, Mediterranean Peoples in Transition - Thirteenth to Early Tenth Centuries BCE, eds. S. Gitin, A. Mazar and E. Stern, Jerusalem 1998, 220-238.

idem, “Ebal, Mount" ABD 2, vol. II, 254-258

A. Zertal, “Ebal, Mount", The New Encyclopaedia of Archaeological Excavations in the Holy Land, eds. E. Stern and al., vol. I, 375-377, Jerusalem 1993.

Idem, "Ebal,Mount", The Oxford Encyclopaedia of Archaeology in the Near East (A. Meyers - Editor in Chief), Oxford 1997, vol. 2, 179-180.